ילדים משקרים. זה נורא. זה לא נעים. זה מטרד. אתם מנסים בכל מיני דרכים וזה לא עוזר – השקרן הקטן מספר סיפורים שלא היו ולא נבראו ואתם אובדי עצות.
נדמה לי ששכחתם שאנשים משקרים בכל מיני הזדמנויות. שקר הינו דבר מקובל מאד בפוליטיקה, למשל. כאשר שר הביטחון נשאל אם נפגש עם דמות ציבורית אויבת הוא ישיב בשלילה למרות שהפגישה התרחשה, כי הוא יודע שההסכם אשר ייחתם בקרוב מחייב את הסודיות וגם את השקר המתחייב מכך.
שקרים לבנים נחשבים לגיטימיים: כדי לא לפגוע בחברה נשקר, כשאנחנו מחמיאים לה על מראיה ועל בגדיה כאשר אנחנו בעצם חושבים שהיא נראית נורא ובגדיה נבחרו בחוסר טעם משווע.
ילדים שומעים את הוריהם משקרים שקרים לבנים: בארוחה משפחתית נשבח את מטעמי הסבתא ואחר כך, במכונית, בדרך הביתה נתלונן זה באוזני זו על טעם הארוחה הגרוע, שהולך ומתדרדר, כנראה עקב גילה העולה של הסבתא.
לעיתים נבקש מהילדים להגיד שאנחנו עסוקים ולא יכולים לגשת לטלפון וזה אינו נכון.
לעיתים נגיד לפקח העירוני שאנחנו הורדנו את האמא הזקנה והחולה שלנו ולכן אנחנו חונים לרגע על המדרכה – וזה לא נכון.
נשקר להורינו על הסכום שעלה לנו סט הסלון החדש, הנסיעה לחו'ל, המכונית… והילדים שומעים. עולם המבוגרים אומר לילדים שאסור לשקר אך בעצם משקר בעצמו ונותן לילדים דוגמא הפוכה. הסתירה הזו בין מה שההורים עושים לבין המסר החינוכי שהם מעבירים לילדיהם – מבלבל מאוד.
נכון, יש לחנך את הילדים לאמירת האמת אך יש גם להבין ששקרים הם תופעה התפתחותית תקינה לחלוטין אצל ילדים. עד כמה שהדבר נראה פרדוקסאלי, היכולת של הילד לשקר מעידה על יכולתו השכלית, על תחכום ועל הבנה של מצבים חברתיים. שקר הוא אי אמירת אמת וכדי שילד ידע לשקר, הוא חייב, קודם כל, להיות מסוגל להבחין בין אמת לשקר. תהליך חשיבתי זה קורה בדרך כלל בגיל שנתיים וחצי. כשם שהתינוק לומד לזחול, ללכת, לדבר, להתלבש ולספור ואלו הם תפקודים ההולכים ונהיים יותר מורכבים ויותר מתוחכמים, כך היא גם האפשרות לשקר – זהו שלב התפתחותי בסיסי.
ילדים משקרים מסיבות רבות:
ילד שאין לו אב, יספר למשל שאביו כבאי, מתוך הצורך להרגיש שיש לו אבא כמו לכולם, שהוא לא יוצא דופן, דבר המעיד על רצון להשתלב. כך גם הילדה שתספר שלאמא שלה יש חבר והם עוד מעט מתחתנים למרות שאין הדבר כך.
ילדים ישקרו מתוך רצון להימנע מתחושת כאב או חולשה. אנחנו מכירים ילדים שמרמים במשחק, מציצים בקלפים של חבריהם, זורקים שוב את הקוביות ואומרים 'לא זרקתי מקודם' למרות שכולם ראו שהם זרקו וזאת כדי לנסות לנצח ולהרגיש חזקים.
השקר הוא דרך להשיג את תשומת לב ההורים או החברים. ילדים יספרו על טיול שלא התקיים או על מתנה נפלאה שהם קיבלו כדי שחבריהם יתגודדו סביבם והם יחושו חשובים.
יש שקרים שהם ביטוי של עוצמת הרגשות של הילדים. ילד אשר רגע לפני שאמו אספה אותו מהגן הגננת גערה בו או שחבר הכה אותו או העליב אותו, יספר לאמא שלו שהיה לו רע בגן כל היום ושלא אוהבים אותו בכלל ושאין לו חברים. תפיסת המציאות שלו ותחושותיו ממוקדים במה שהוא חווה לאחרונה.
ילד שנולדה לו אחות פג ונשארה בבית יולדות חווה את דאגת ההורים וחששם, ועלול לספר שאחותו התינוקת מתה והשקר הזה יהיה ביטוי של פחדיו.
שקרים אלו מהווים מפלט לילדים. הם באים כדי לשקם את דימויים העצמי הפגוע, כדי לחסות על בושה או מבוכה, כדי להסתיר חוסר יכולת , חוסר מיומנות או קשיים בתפקוד, בהתארגנות או בחברה. לעיתים ילדים ישקרו כדי להגן על עצמם מפני מציאות שקשה להם להכיל או כדי לבטא מצוקה.
ילדים רבים משקרים כדי להימנע מכעס ומעונש. הם מכירים את תגובות המבוגרים ויודעים את הקודים החברתיים הדורשים התנהגויות מסוימות, וכאשר הם 'חוטאים' בעשיית 'רע', הם מנסים להסתיר את מעשיהם.
השקר הוא דרך להשיג דברים. הילד יודע לגשת לסבתא ולהגיד שהוא עצוב, או שנגמרו לו הטושים, או שאבד לו הכסף וזאת כדי לקבל ממנה מתנה נוספת.
השקר הוא גם דרך להימנע ולהתחמק מדברים. הילד יספר שאין שעורים או שכבר הכין אותם ולמורה יגיד ששכח את המחברת או שאמא שלו היתה חולה ולא היתה יכולה לעזור לו.
שקר לצורך הימנעות מעונש או מהעשייה עצמה, מבטאים את הפנמת הקוד החברתי אצל הילד. הוא יודע מה הוא אמור לעשות, הוא יודע שהוא לא רוצה לעשות זאת, הוא יודע שאינו רוצה להיתפס בקלקלתו ולכן הוא משקר כדי להתחמק מהמשימה או מהעונש.
דרכי ההתמודדות עם ילד או ילדה שמשקרים, הינן מגוונות וברצוני להציע כאן דרך אחת, אמיתית מאד, עליה שמעתי לפני מספר שנים. ד'ר אהרון גנדי, נכדו של מהטמה גנדי ומייסד מכון מ. גנדי לאי אלימות, סיפר, בהרצאה שנשא באוניברסיטת פורטו ריקו, על חוויה מחייו אשר מדגימה התמודדות עם שקר של ילדים בדרך לא אלימה:
'הייתי בן שש וגרתי עם הורי במכון שסבי הקים, עשרים וחמישה קילומטרים מדרבן, דרום אפריקה, באמצע מטעי סוכר. גרנו רחוק מכל ישוב ולא היו לנו שכנים, כך ששתי אחיותיי ואני ציפינו תמיד ליציאה לעיר לבקר חברים או ללכת לקולנוע. יום אחד, אבי ביקש ממני להסיע אותו העירה לכנס שאמור היה להימשך יום שלם ואני קפצתי על ההזדמנות. מכיוון שיצאתי העירה, אמי נתנה לי רשימת קניות שהזדקקה להן, ומכיוון שהיה לפני כל היום פנוי ביקש ממני אבי להכניס את המכונית למוסך לטיפול שיגרתי. כאשר הורדתי את אבי במקום הכנס, בשעות הבוקר, הוא ביקש ממני להגיע בשעה חמש אחר הצהרים לאסוף אותו כדי שנחזור הביתה יחד.
'מיד אחרי שהורדתי את אבי מיהרתי לעשות את כל הסידורים שהוא ואימי הטילו עלי, ונסעתי לקולנוע הקרוב לראות סרט של ג´ון ויין. מהתרגשות ושמחה ראיתי שני סרטים ברצף ושכחתי להסתכל בשעון.
'השעה היתה חמש וחצי כשנזכרתי שהייתי צריך לאסוף את אבי חצי שעה קודם. נכנסתי במהירות למכונית ונסעתי מהר למקום בו הוא חיכה לי. הגעתי אליו בשעה שש והוא שאל אותי בהתרגשות ´מדוע איחרת? האם קרה משהו?´ כל כך התביישתי להגיד לו שראיתי ברצף שני סרטי מערבון של ג´ון ויין. אמרתי: 'המכונית לא היתה מוכנה והייתי צריך לחכות.' לא ידעתי שכשהוא חיכה לי הוא טילפן קודם למוסך.
'כאשר הוא תפס אותי משקר, אמר אבי: 'יש משהו שגוי בדרך בה חינכתי אותך, אם אין לך את הביטחון להגיד לי את האמת. כדי להבין היכן שגיתי, אני מתכוון ללכת הביתה ברגל, עשרים וחמישה קילומטר, ולחשוב על זה.'
'ואז, לבוש בחליפתו המהודרת ובנעלי ערב, הוא החל לצעוד הביתה בדרך העפר ובחושך. לא יכולתי לעזוב אותו ולכן, למשך חמש וחצי שעות נהגתי מאחוריו וראיתי את יגונו ואת תוצאת השקר המטופש שלי.
'החלטתי אז, שלעולם לא אשקר יותר. לעיתים קרובות אני נזכר באפיזודה הזו ותוהה, אם הוא היה מעניש אותי, בדרך בה הורים מענישים ילדים, האם הייתי לומד את הלקח. אני חושב שלא. הייתי, במקרה זה, סובל את העונש וממשיך לעשות אותו דבר, כלומר ממשיך לשקר. אבל פעולה לא אלימה זו בה נקט אבי, היתה בעלת עוצמה כל כך גדולה שאני חש בה כאילו קרתה אתמול. זו העוצמה של אי אלימות.'
בהצלחה!
מיכל דליות[image_with_animation image_url="138" alignment="center" animation="Fade In From Bottom" box_shadow="none" max_width="100%"]
