אורלי אזולאי

בתחילת שנת 2015 ארגן העיתון "ניו יורק טיימס" , לראשונה תולדותיו משלחת מצומצמת שתצא לאיראן לסיור היכרות ולמידה בן שבועיים. בראש המשלחת עמדה הכתבת הבכירה של העיתון, איליין שולינו, שבעבר כיסתה את איראן והיתה העיתונאית המערבית היחידה על מטוסו של חומייני, כאשר חזר מהגלות מפריז לטהרן כדי לחולל את המהפכה האיסלמית.
איראן פתחה את שעריה באופן שלא עשתה לפני כן כאשר אפשרה למשלחת כזאת להגיע. האיראנים, אומני שפת הסימנים, אותתו בכך כי הם מוכנים לפתיחות כלשהי כלפי המערב. ברקע כבר התנהלת בנתיבים חשאיים, פתלתלים, הדיאלוג בינה לבין ארצות הברית. הכמיהה האיראנית אז, להיות חלק ממשפחת העמים, לא היתה כי ראשיה החליטו לפתע כי המערב קורץ, או נערץ, או ראוי להיות מודל לחיקוי: היה זה חשבון קר של הישרדות ושימור הכח השלטוני: הסנקציות על אירן חנקו את הכלכלה, ההמונים יצאו לרחובות במחאה על העוני והסבל, ובנקודת הזמן הזו נראה כי איראן מנסה, מבעד למסכת העויינות לשדר מסרים מחויכים למערב.

ההרצאה תפתח בהקרנת וידאו נדיר בן שש דקות שצילמה אורלי אזולאי באיראן כשיצאה למשימה עיתונאית בת 14 ימים ברחבי איראן בזמן שהמעצמות ניסו להשיג הסכם עם איראן לעצירת תכנית הגרעין שלה, וצפתה יחד עם מלוויה האיראנים בנאומו של נתניהו מול בתי הקונגרס בוושינגטון נגד הסכם הגרעיו ששודר בטלוויזיה האיראנית.
הוידאו מביא את קולות האיראנים, ואת קולות יהודי איראן.
לאחר מכן תציג אורלי אזולאי את מסעה במדינות ציר הרשע – איראן עיראק צפון קוריאה. ומאחורי הקלעים של מסעותיה לאפגניסטאן בעת המלחמה, פקיסטאן, סעודיה, כוויית ובחריין.
החוט המקשר בין כל הנקודות הללו הוא רצונה של אזולאי להציג בפני הציבור הישראלי את הקולות האחרים שנשמעים במדינות אוייב. מסקנתה כי האיבה נוצרה בשל חוסר היכרות בין הישראלים לבין תושבי מדינות אלו. שלטון האייתוללות באיראן הוא שלטון אכזר ומפחיד, אולם האנשים שם, החיים תחת הטרור של השלטון מנסים למצוא מסילות לעולם המערבי, חולמים על המהפכה שבדרך ונאנקים תחת סנקציות כלכליות מחמירות שהוטלו עליהם בשל שליטיהם שבחרו בדרך הטרור.
את מסעה לשטח האש ולמדינות אוייב החלה אורלי אזולאי עוד בהיותה כתבת צבאית בביטאון חיל הים, בעת מלחמת יום הכיפורים. היא יצאה לשדה הקרב וראתה את אימת המלחמה, את הגופות הפזורות ליד החווה הסינית והחליטה כי אם אכן תממש את חלומה ותהפוך לעיתונאית, שליחותה תהיה לערוך היכרות בין האוייב משני הצדדים, כי המלחמה והאיבה הם שני דברים שצומחים כאשר יש חוסר היכרות.
ההרצאה תתמקד ביחסים המדיניים אבל תתן הצצה נדירה לאחורי הקלעים: איך עיתונאית ישראלית מגיעה למקומות אלו, הפחד הנורא להיתפס, הקריצה: הם ידעו מי אני אבל העדיפו לא לדבר על זה. האימה הנוראית להגיע לכלא אוויין הידוע לשמצה לשם הושלכו עיתונאים מערביים באיראן כאשר השלטונות העלילו עליהם כי הם מרגלים בשירות המוסד הישראלי או הסי איי אי האמריקאי. ילדיה ובן זוגה שנשארו בבית החסירו פעימה בכל יום שעבר ולא שמעו ממנה. וכשיצאה משם אמרו לה מילים שטילטלו אותה "סוף סוף אפשר להתחיל לנשום".
עוד תתמקד ההרצאה בראיון שערכה אזולאי עם שייח חיידר נור א דין סגנו של נסראללה בלב ביירות ביום בו הרג צהל כמה לוחמי חיזבאללה וברחובות בהם נסעה כדי להגיע למפקדת החיזבאללה צעדו המונים במסע ההלוויה וקראו "מוות ליהודים". המפגש יוצא הדופן עם איש אשף בטוניס שהוביל אותה לבין בו נרצח אבו גיהד, ההזמנה של בית המלוכה הסעודי להשתתף בכנס הליגה הערבית בריאד, מה שעורר את כוחות האופוזיציה שפרסמו את דבר ביקורה של אזולאי בעיתוני האופוזיציה, דבר שהביא את השגריר האמריקאי בשעת בוקר מוקדמת למלונה כדי להסיע אותה במהירות לשדה התעופה ולעזוב את סעודיה כי יש חשש רציני לחייה על פי חומר מודיעיני. (ועוד אנקדוטות שלא נחשפו עד כה).
עיתונאית ישראלית מעבר לקווי האויב הוא סיפור של שליחות, של סכנה, של רצון להביא זווית אחרת, לא מקובלת של אירועים שהתרחשו ומתרחשים ומסכנים את שלום העולם ואת שלום ישראל.