משמעות היא חידה מסובכת. היא המשהו החמקמק הזה שיכול לגרום לנו לקפוץ מהמיטה בשמחה או לא לצאת ממנה בכלל. איך זה שרופאה יכולה להרגיש חוסר משמעות בעבודה בעוד המנקה לידה מרגישה תחושת שליחות? האם האדם מחפש משמעות או יוצר אותה? כיצד ארגונים יכולים להעניק לעובדים משמעות גדולה, ואיך הם עלולים גם לפגוע בתחושה הכל כך חשובה הזאת. ולבסוף, מה עשו הארגונים הגדולים בעולם, כשהמצב היה ממש, אבל ממש קשה? משמעות עמוקה עשויה לגרום למנכ״ל של חברת ענק לוותר על המשכורת השמנה והמשרד המשקיף לים ולעבור למשרד ממשלתי מחניק. אנשים יסכנו את חייהם כדי להציל אחרים, אפילו זרים גמורים. הורים מוותרים על הכל – החגיגות, החופש, השינה – כדי להכניס לחייהם יצור רועש ותובעני חמוש בחיתולים ריחניים. המשמעות גורמת לנו לעשות דברים גדולים. משמעות היא תכלית. היא סיבה לקום בבוקר. ויקטור פראנקל אמר עליה שהיא "הדחף העמוק ביותר של האדם". המשמעות היא שהצילה את חייו. בהרצאה נחקור איך אנחנו מוצאים משמעות: איך כדאי להציע תחושת משמעות לעמיתים ועובדים וגם: מה צריך לעשות כשאובדת לנו תחושת המשמעות.
- אני מאושר. ואת מאושרת. כשחושבים על זה: יש לך דירה מהממת, זוגיות נהדרת וכלב חמוד. ומכונית, אחלה מכונית! וכולם בריאים בעצם. כן, הכל טוב, אני מאושר. אז למה אנחנו מרגישים תמיד שמשהו חסר? האושר מבלבל אותנו. מצד אחד, אנחנו נורא רוצים אותו. מצד שני, מרוב תשוקה לאושר, אנחנו טיפ טיפונת אומללים. אז אנחנו מסמנים אותו ביומן. כשאגמור את המבחן אהיה מאושר. כשאקבל את הקידום, אהיה מאושרת. אם רק תהיה לי חברה אהיה מאושר. כשיוולד לי ילד אהיה מאושרת. אנחנו מחכים לאושר. וכבר יש חברה ודירה וילד, והאושר עוד לא מגיע. או שהוא בא, אבל לא נשאר לאורך זמן. האמת המרה היא, שמי שתולה את האושר שלו במטרה אחת, כנראה רק יחליף את המטרה באחרת. הפסיכולוגיה החיובית, שחוקרת את השגשוג האנושי, שואלת מה כן עובד ואיך אפשר לטפח את מה שמוביל לתחושת אושר. והכי חשוב, היא מלמדת איך, בעזרת תרגול יומיומי פשוט, נוכל להיות מאושרים יותר. מסתבר שחיפשנו אושר במקומות הלא נכונים, ששכחנו את הפעולות הפשוטות, הקטנות, את הרגעים האמיתיים של החיים. שכחנו כמה מילים קטנות כמו תודה, סליחה ואני אוהב אותך מביאות אושר כאן ועכשיו. אין מה לרדוף אחרי האושר. אין. צריך לטפח אותו, בפעולות קטנות. בהרגלים קטנים: ללמד את המוח ליהנות ממה שיש, לא רק להתלונן על מה שאין. להקדיש זמן למה שחשוב באמת. בשביל האחר. לזכור לעצור לרגעים קטנים של שקט. אתם מוזמנים להרצאה מנפצת מיתוסים, מעוררת מחשבה וגם פרקטית (עם שיעורי בית. אבל כאלה שיעשו אתכם מאושרים). אל תחכו לאושר, פשוט הזמינו הרצאה.
- עם מי אתחתן? איפה אגור? במה אעבוד? וכמובן ההחלטה הנוראית מכולן – מה להזמין לארוחת צהריים? תגידו שלום להחלטות שלנו. הן מגיעות בכל הגדלים, הצורות ובעיקר – בכמויות עתק. ההחלטות שנקבל בכל רגע יקבעו מה נעשה, איך נחיה, ותכלס – מי נהיה בסופו של דבר. ואם זה לא מספיק קשה, אנחנו נאלצים לפעול במרחב בעייתי: חוסר ודאות, רגש מול שכל, רעב, שעמום, עייפות (מתי ניסיתם לאחרונה לחשוב אחרי ארוחת צהריים? טיפ ממני: אל תנסו), לחצים מהסביבה, השוואות בלתי פוסקות, להיות בכאן ובעכשיו, להיות בשם ובאחר כך. חוץ מזה, אנחנו גם רוצים לנצח אבל עוד יותר מפחדים להפסיד, רוצים להסתער קדימה אבל גם מפחדים מהיום שבו נביט לאחור ונתחרט. וכשהכל כל כך מסובך לנו, מה הפלא שאנחנו שונאים להחליט? אז איך, למען השם אפשר לקבל החלטות טובות? ובכן, החדשות הטובות הן שאפשר! מה מייחד את האנשים הכי מצליחים בעולם? (ואיך זה קשור להחלטות) מהם העקרונות הפשוטים והחכמים שלהם, ואיך גם אנחנו יכולים? לאילו מלכודות מחשבתיות אנחנו נופלים שוב ושוב? (בכל גיל, בכל שלב) מה אומרת עליך דרך קבלת ההחלטות שלך? האם בכלל אפשר להיות מאושרים כשמקבלים ככה החלטות? איך ליישב את הקונפליקט הפנימי שרוצה דבר והיפוכו? לפני הכל, כל מה שאתם צריכים, זה להחליט: להחליט להגיע להרצאה ולהחליט להתחיל לקבל החלטות הגיוניות ומאושרות יותר.
כשאנשים מגיעים להרצאה על דחיינות יש דבר שרק אני יודעת, והם לא; מה שקורה לפני ההרצאה (חודש לפני, שבוע לפני, ובעיקר יום לפני). שבועיים לפני כל הרצאה אחרת נמכרים כבר 200 כרטיסים. בהרצאה על דחיינות – שבוע לפני – אף אחד לא קנה כלום. יומיים לפני – משהו מתחיל לזוז. יום לפני – 110 כרטיסים. בערב ההרצאה – מיליון הודעות, בקשות, אלתורים, קומבינות – כי נגמרו הכרטיסים. מי מבקש? מי שהכי צריך את ההרצאה – הדחיינים שלא קנו, כי הם… דחיינים. דחיינות כרונית פוגעת בביצועים, מורידה לנו את הביטחון ובעיקר מרחיקה מאיתנו את הרעיון שאי פעם נוכל לסמוך על עצמנו. אז איך נפסיק לדחות למחר ונתחיל לחיות את החיים שלנו היום? זו הרצאה פרקטית שתעסוק בכל מה שהבטחתם ופשוט לא קרה; במטרות החשובות שצברו אבק כי בדיוק יצא פרק חדש בסדרה האהובה; בפחדים שעצרו אתכם מלהתמודד עם החלומות הגדולים באמת; ובעיקר – במה שגורם למוח להגיד לנו כל יום מחדש "נו טוב… אז מחר". נכיר את השיטות הכי יעילות מחקר הפסיכולוגיה, מדעי המוח והניסיון המעשי בשטח להתמודדות עם דחיינות; הגישות העמוקות, המצחיקות ואלו שפשוט לא ישאירו לכם שום ברירה אלא לעשות. ועכשיו.
- כשהיינו קטנים, לימדו אותנו שצריך לפתור בעיות, לשפר את החולשות שלנו, לתקן פגמים. שצריך להיות טובים בהכל: בחשבון, בספרות, ביצירתיות, אפילו בנחמדות וטוב לב. וכדי להיות כאלה מושלמים, צריך לצאת למירוץ. למרדף. לצבור כמה שיותר יכולות, להוביל בכמה שיותר תחומים, להעתיק את מה שעובד עבור המצליחים ביותר. להיות הכי טובים. בהכל. ולא לשכוח להתמקד בכל מה שדפוק בנו ולתקן לתקן לתקן. לוקח לנו זמן, הרבה מאוד זמן, להבין שבתחרות הזו – תמיד נהיה פחות: פחות טובים במתמטיקה, פחות קולטים רמזים חברתיים, פחות טובים בתמונות לאינסטוש. ובכלל, זה לא עובד. כמה פעמים ניסית להיות יותר יצירתית, לקרוא מאמר עד הסוף. כמה פעמים גילית שאולי השתפרת, אבל רק קצת, וכנראה שלעולם לא תהיי באמת טובה בזה. לעומת זאת, יש את מה שאנחנו כן טובים בו. מהם הכישורים המיוחדים שלכם? מה מקפיץ אתכם בשמחה מהמיטה ומעניק לכם אנרגיה? רוב האנשים לא יודעים לענות על השאלה הזאת. רובנו פשוט עיוורים לעצמנו, למה שעושה לנו טוב, לתכונות הכי חזקות שלנו. הגיע הזמן להודות: אבא ואמא והמורה רוחמה פישלו. המחקרים מוכיחים מזמן: עבודה על החולשות שלנו לא הופכת אותנו למצטיינים או מאושרים. מנגד, טיפוח החוזקות דווקא כן עושה את זה. מסתבר שאנשים מוצלחים וגם מאושרים יותר מתמקדים בחוזקות שלהם, ופשוט מזיזים את החולשות הצידה. אז איך מוצאים את מה שכן עובד? איך מזהים את החוזקות שלנו? בהרצאה נפתח את הראש לכיוון חדש, נפסיק להתיישר לפי קריטריון אחד, נתחיל להסתכל על עצמנו ועל הסובבים אותנו דרך חוזקות, שיעזרו לנו לחיות חיים טובים, מאושרים ומספקים יותר.
חיסון מגן עלינו במפגש המפוקפק עם חיידק. הוא מאפשר לנו להמשיך כרגיל. לא לעצור. לא לפחד. לא להיכנס לסגר. אבל יש דברים שקצת יותר קשה להשיג את החיסון נגדם: חוסר וודאות, דאגות כלכליות, שינוי לא צפוי. לאלה, אין חיסון. פשוט אין. לא תוכלו ללכת לקופת חולים, לקחת מספר, לקבל דקירה קטנה ולגמור עם זה. במקרים האלה – אין זריקה שתעשה לכם את העבודה. ליכולת שלנו לקום ולהמשיך אחרי פיטורים, גירושים, פרידה או אבדן, קוראים "חוסן נפשי". חוסן הוא כושר ההסתגלות לשינוי פתאומי (קורונה, זוכרים?); היכולת לנהל את עצמנו בקור רוח, גם כשהעולם מעמיד אותנו במבחן. חוסן נפשי מאפשר לנו ללקק את הפצעים ולהמשיך עם מינימום צלקות. החוסן הוא גם המשקפיים שדרכם נתבונן בעולם, הנכונות שלנו להכיר ברגשות ויותר מכל – הוא הפעולות שנעשה דה פקטו כדי להשפיע על חיינו. את היכולת המופלאה הזאת, אי אפשר להעריך בתיאוריה. היא מתגלה רק בזמן אמת, כשהחיים פשוט קורים לנו ללא אזהרה ואנחנו עסוקים בדברים אחרים. למרבה המזל, חוסן נפשי הוא לא צבע עיניים. אפשר לשנות אותו. לאמן, לטפח, להגמיש, לחזק אותו. אפשר להתחיל עכשיו. בהרצאה פרקטית ומבוססת מחקר נצלול לתוך שאלות מהיומיום של כולנו: איך זה שכדי לחסן את הנפש צריך להכיל ולקבל את החולשה, איך יוצאים מהסרט בראש לכאן ולעכשיו – ומתמודדים.
אתם קמים בבוקר, מצחצחים שיניים, מכינים כוס קפה, מתניעים את הרכב. כל זה קורה לכם באופן אוטומטי לחלוטין. תכירו, אלו ההרגלים שלכם, פעולות שעשיתם כל כך הרבה, שעכשיו הן קורות מעצמן. עכשיו, אוסף ההרגלים שלכם הוא ״מי שאתם״. הרגלים אולי נשמעים קטנים, אבל הם מכתיבים 47% מהפעולות שלנו. זה כל כך הרבה, שכדאי לנו לעצור ולבדוק, איך ההרגלים שלנו מעצבים אותנו ואיך נוכל לעצב אותם מחדש. ההרגלים הם אלה שדואגים לזרוק את הנעליים בכניסה, להיכנס בשבילכם לכל אתרי החדשות. ואז לפייסבוק. ואז לאינסטוש. ואיכשהו, "בזכותם", תלכו לישון ב-1:00 בלילה בלי להבין איך זה שוב קרה. להרגלים יש גם צדדים יפים: אמרנו כבר, הם מצחצחים לנו את השיניים. הם גם יסדרו לנו את החדר ויגידו שלום ותודה. הרגלים הם נפלאים ונוראים מאותה סיבה בדיוק: כל מה שלימדתם אותם לעשות, יעיל או מזיק, הם פשוט יעשו. הם יוכלו לעזור לכם לצלוח את הכנרת, לכתוב ספרים או לשמר את הזוגיות שלכם. אבל הם עלולים גם לגרום לכם להתמכר לסמים, לרבוץ ימים שלמים מול הטלוויזיה, לאכול זבל ולחרב מערכות יחסים. ואחרי כל זה, ההרגלים שלנו לא באמת חייבים לשלוט על חיינו. יותר מזה – אפשר להשתמש בהם כדי לעשות שינוי אמיתי, כזה שיחזיק מעמד, ויהפוך בהדרגה לטייס האוטומטי החדש, שגם יביא אתכם אל היעד שאליו אתם רוצים להגיע.
יש לנו המון המון מחשבות אוטומטיות: "ככה זה צריך להיות" ו"אנשים הם כאלה וכאלה", "למה אני תמיד כזה". אנחנו שולפים אותן כל כך מהר, שאנחנו בכלל לא שמים לב איך ברגע כתבנו סיפור: לפעמים הוא דוקומנטרי, נאמן למציאות, ולא פעם מדובר במדע בדיוני או פנטזיה. לפעמים המשקפיים שדרכם אנחנו רואים את העולם מקדמים, דוחפים אותנו להיות טובים יותר, אבל הם גם טובים מאוד בלדכא, להפחיד ולתקוע אותנו במקומות שאנחנו לא רוצים להיות בהם. או כמו שכתבה הסופרת אנאיס נין, ״אנחנו לא רואים את הדברים כפי שהם. אנחנו רואים אותם כפי שאנחנו״. אנחנו סובלים ומייצרים סבל כשאנחנו לא ערים לכל האפשרויות ולכל הדרכים החלופיות. אנחנו סובלים כשאנחנו בטוחים מראש שאי אפשר. שלא נצליח. אוסף הפרשנויות ישפיע על כמה ננסה, איזה סיכון ניקח ואיך נרגיש לאורך כל הדרך. ובכן, אנחנו יכולים. אנחנו יכולים לזהות מחשבות מזיקות שאספנו לאורך השנים. אנחנו יכולים להתמודד איתן, להטיל בהן ספק, להיפטר מהן. אנחנו יכולים להפעיל וישרים: לנקות את זגוגיות המשקפיים שלנו. בואו להרצאה כדי ללמוד איך המחשבות והפרשנות של כל אחד מאיתנו יאפשרו לנו לחיות חיים טובים יותר.
אני רוצה לכעוס פחות. לזוז יותר. אולי להפסיק לעשן. לכל אחד מאיתנו יש שינוי שמחכה לרגע המתאים לזמן שיבשיל. אבל האם אנחנו מסוגלים לזה? להחליט איך להתנהג, במה להתמקד, וכיצד לבלות את הזמן? היינו רוצים לומר ש״כן, בטח״, אבל אז החיים מראים לנו משהו אחר. שקשה יותר לקום מהספה ממה שדמיינו. אז למה אנחנו כל כך מתנגדים לשינוי? מה יקרה אם נכיר את המנגנונים המעצבים שינוי? על אילו דוושות חכם ללחוץ ואיפה כדאי לשחרר? מהו שינוי יציב? שינוי יציב מערבב בתוכו בליל של מוטיבציות, הרגלים, גישות, רגש מתפרץ ותכנון קפדני. והוא בעיקר דורש מאיתנו, מדי פעם, לקום על הרגליים, לנער את האבק ולהתחיל שוב. שינוי הוא לא דבר פשוט – אבל כשמבינים אותו הוא הופך לאפשרי יותר, וגם אותנו לאנושיים יותר. בהרצאה הקרובה נצלול יחד לתוך הפסיכולוגיה של השינוי. נלמד מהמחקר, מהטיפול, מאנשים מעוררי השראה ונאסוף הוראות הפעלה. נתחיל מהתחלה. מצומת ההתלבטות. נמשיך להחלטה. לצעדים הראשונים והכי חשוב (ומאתגר) – לשימור לאורך זמן. יחד ניצור מפת דרכים פרקטית ומבוססת לתהליך הסבוך.
אנחנו עובדים 10 שעות ביום, מג׳נגלים בין התראות לדאגות, בין ילדים לחובות, אנחנו טרודים במחשבות וחרדות, ממהרים, מתקשרים בנהיגה, אפילו לאכול כמו בני אדם אין לנו זמן. אנחנו יצורים עמוסים. עייפים. לחוצים. זה לא טוב. הגיע הזמן להאט. הגיע הזמן למיינדפולנס. הבודהיסטים חיים את זה כבר אלפי שנים, ובעשורים האחרונים המיינדפולנס מתפשט גם למערב. מעבדות המחקר ברחבי העולם חושפות שלתרגול מיינדפולנס יש השפעות מרהיבות על הנפש שלנו: יותר אושר, פחות לחץ, יותר ריכוז, פחות חוסר שקט, יותר ביטחון, פחות ביקורת עצמית. (מי לא רוצה את כל הטוב הזה?) מיינדפולנס הוא תרגול פשוט אבל לא קל: במיינדפולנס, אנחנו מכוונים את תשומת הלב שלנו לכאן ולעכשיו. בסקרנות וללא שיפוטיות. מיינדפולנס מאפשר לנו לראות, את העולם אחרת, לא להיסחף בעקבות כל מחשבה, לא לפעול על אוטומט. להפסיק לעשות את מה שפוגע בנו, לא להיאחז בכל סיפור. מיינדפולנס מלמד אותנו פתיחות, קבלה, סקרנות. מגלה לנו את היופי שמחכה לנו כל הזמן מתחת לאף. ובעדינות, הוא את משנה את חיינו. משנה אותנו.
זמן הוא המשאב היקר ביותר. כן, יותר מכסף. כסף אפשר להפסיד ואחר כך להרוויח. אבל זמן שעבר – לא. יחזור. לעולם. לא משנה בכמה עבודות תעבדו וכמה תרוויחו לא תצליחו להרוויח עוד שעות ביממה ולמרות זאת, אנחנו קמצנים בכסף, נדיבים בזמן. מה אם נלמד לחשוב על הזמן לפחות כמו שאנחנו חושבים על כסף? האם אנחנו משקיעים במקומות הנכונים? איך חוסכים יותר זמן? האם אפשר להיות מיליונרים של הזמן? הסיפור מאחורי ניהול זמן לא מתחיל בלחסוך עשר דקות בין הפגישות, או במשימה שהצלחתי לעשות תוך כדי עמידה מייגעת בפקק מהאוטו. זו השאלה על איך אנחנו חיים, למה אנחנו בוחרים להקדיש את עצמנו. האם הבחירות בחיים שלנו מייצגות את סדר העדיפויות האמיתי שלנו? רובנו חיים במרדף אחרי הלו"ז, דוחפים משהו לפה בין פגישות, רצים לאסוף את הילדים וסוגרים פערים בטלפונים בפקקים. והחלומות? התשוקות? אה, פשוט נבטיח לעצמנו שהנה, אוטוטו יגיע הרגע, בעוד שבוע או בעוד שנה, ממש פסיעה קטנה אל מעבר הקשת, שם מחכה הזמן כדי לעשות את מה שאנחנו חולמים להגשים. במפגש נלמד לחשוב כמו מקצוענים: למה יש השפעה אמיתית על החיים או העבודה שלי? האם אנחנו אומרים ״כן״ מהסיבות הנכונות? מה יקרה אם נחליט שלא לעשות משהו? איך הפכנו לאנשים שמעריצים מולטיטסקינג אבל גם משלמים על כך מחירים כבדים? איך בתוך הניסיון להספיק כמה שיותר, ירינו לעצמנו ברגל ופספסנו את הדברים שהגדרנו כחשובים ביותר? בואו להשקיע זמן במפגש שיחזור אליכם בריבית ויחסוך לכם הרבה זמן אחר כך. תאכלס, מה במפגש? נבחן איך הזמן שלנו מושקע ונקבל כלים פרקטיים לחיסכון בזמן במינימום לחץ. נלמד לחשוב כמו מקצוענים: איך כדאי לנהל את המשימות שלנו? איך כדאי להתחיל את היום? נגבש תפיסה חדשה לגבי הזמן ולמה כדאי להיות קנאים לו
