בשנים האחרונות וביתר שאת ב-2017 מתחוללת מהפכה אדירה ביחסי נשים וגברים. נשים חושפות עוד ועוד סיפורים של תקיפות והטרדות מיניות לאורך עשרות שנים – גברים מוצאים את עצמם בעמדות שונות מול המצב הזה: מזדהים, נבוכים, מתגוננים, מתנגדים.
עכשיו, כשהמאבק הפך לתופעה החשובה ביותר של השנה האחרונה וכנראה של השנים הבאות, וכשסדרי עולם מתחילים להשתנות, זה הזמן לעצור ולדבר על הכללים החדשים:
- האם קמפיין מי טו "עבר את הגבול", או שהוא רק בתחילת הדרך?
- מה השלב הבא שלו?
- הצגת גדולות האומה – האם מקומן של רחלי רוטנר ואושרת קוטלר בקמפיין לצד נפגעות קצב, גילוי עריות והנאנסת משמרת? יכול להיות שסתם עשינו בלגן שפוגע במאבק?
- "לפני 12 שנה פגעתי בעמיתה לעבודה, ואני אפילו לא זוכר את זה" – טקסט של חיים הר-זהב, נקודת מבטו של גבר.
- מה אנחנו יודעים על החוק למניעת הטרדה מינית? מה זה אומר בפועל?
- האם העולם הולך למאבק של נשים נגד גברים, או שיש דרך לעבור יחד את המשבר הזה?
- שיחה פתוחה עם נשים, גברים וקהל מעורב על הקשיים והדילמות שהמצב החדש מעורר.
מרצים: עינת פישביין, אירית דולב, שרון שפורר, חיים הר-זהב
ארבעה אנשים שעזבו את העיתונות הממוסדת ויצאו לדרך עצמאית, ללא כל ביטחון וודאות לגבי עתידם, מחזיקים היום כלי תקשורת קטן, עצמתי, מוביל ופורץ דרך.
המגזין הביא לחשיפות כמו פרשת אלון קסטיאל, הסודות של הטייקון קובי מימון, בישול הכתבה על מסיבות הרווקים בבוקרשט ב"אולפן שישי", דרכי הפעולה של לשכת עורכי הדין, והוא עוסק באופן קבוע במשבר הדיור ציבורי, במאבק האתיופי, מאבק הגז ועוד ועוד. בימים אלה, כשנחשפים עוד ועוד מהאינטרסים של כלי התקשורת המרכזיים בישראל, אנו מנסים לבדוק האם ואיך אפשר לעשות עיתונות אחרת.
- למה צריך עיתונות עצמאית במציאות שהיא מחד מוצפת כלי תקשורת ומאידך הומה רשתות חברתיות שמאפשרות לכל אחד להתבטא?
- האם יכול להיות דבר כזה, עיתונות עצמאית, שאינה תלויה בגורמים פוליטיים, כלכליים ואחרים?
- איך מוותרים על אובייקטיבית עיתונאית לטובת אג'נדה מוצהרת, וממשיכים לשמור על מקצועיות והגינות?
- האם עיתונות יכולה לצאת מהמרכז אל הפריפריה, לספר את הסיפור ולהבין את ה"אחר"?
- האם יש מודל כלכלי שיאפשר פעילות מסוג זה?
- מה סוג הקשר בין העיתונות העצמאית לציבור?
מרצים: עינת פישביין, אירית דולב, שרון שפורר, חיים הר-זהב
כשמדברים על סיקור הפריפריה בתקשורת עולה כבר עשרות שנים פרופיל אחד ברור, שכמעט לא משתנה: מזרחי, מוחלש, ימני, דתי ופרימיטיבי, ובמקרה הגרוע, גם אישה. איך זה קרה? מתי בכלל מתקיימת מערכת יחסים בין השתיים?
מה גורם לתקשורת לחזור שוב ושוב לפרופיל הזה, לשקף ולייצר אותו, מה הוביל אותה להתנתק ממצוקות הפריפריה והאם יש סיכוי שהפריפריה תראה בתקשורת גורם שעשוי להוביל לשינוי במצבם?
איך מספרים בצורה אמיתית ואותנטית את הסיפור של כל "האחרים"?
מרצים: אירית דולב, חיים הר-זהב, עינת פישביין
איך העיתונות העצמאית מצליחה להגיע למקומות שהעיתונות הממוסדת פוחדת לגעת בהם
למה אנחנו שומעים על בעלי הון כמו אליעזר פישמן או נוחי דנקנר רק כאשר החברות שלהם קורסות ואחרי שפגעו בכספי הפנסיה שלנו?
למה יותר קל לפרסם תחקירים על פוליטיקאים מתחקירים על בעלי ההון, וכיצד בעלי ההון שולטים גם בתקשורת הישראלית?
הרצאה שכמוה לא שמעתם על מאחורי הקלעים של עולם התקשורת, הפעלת הלחצים מצד בעלי ההון על התוכן שמפורסם בתקשורת: מהעבודה מול אנשי יחסי הציבור הגדולים, דרך עבודת הלוביסטים בכנסת ועובר בקשרים בין בעלי ההון שמחזיקים בתקשורת.
מרצה: שרון שפורר