שבעים שנים של פוליטיקה ישראלית- מעמדן של הנשים השתפר? למה בכלל צריך נשים בפוליטיקה? כיצד ביכולתנו להשפיע? סיפורה המרתק של לימור לבנת, שרה בכירה לאורך שנים מנקודת מבט קצת שונה
לימור לבנת כאישה, הגיעה אחרונה לפוליטיקה. כלומר, אחרי כל חבריה בני גילה וחבריה מהאוניברסיטה, שיחד פעלו בתחילת שנות ה-70, וכבשו את השלטון, עוד לפני מהפך 77', רק כי הייתה (ועדיין)… אישה.
סיפור חייה מההתחלה. פריצת הדרך האיטית יחסית לידידיה הגברים, ההתמודדות כאישה בממשלה ובחיים הציבוריים, ההתמודדות עם הדעות הקדומות, השובניזם והסקסיזם. על המאבק לשיוויון, היכולת לשנות, המחויבות (ובעצם, אי המחויבות) של מנהלות ומנהלים לקידום נשים, האתגרים ואנקדוטות מ-23 שנים כח"כ, מתוכן 14 כשרה.
המרחק בין מה שהאזרחים רואים, או קוראים, באמצעי התקשורת על הממשל הישראלי, לבין מה שקורה מאחורי הקלעים, הוא עצום ורב.
על הקשיים בהנעת תהליכים ושינויים, על הבירוקרטיה, מי מנהל את המדינה? והאתגרים מול הדרג הבירוקרטי. כל זה מלווה בסיפורים מעניינים שהיו שגרת יומי במשך 23 שנה.
על רפורמות שביצעתי כשרת תקשורת (1996-1999) הכנסת הלוין YES וביטול מונופול חברות הכבלים מול התנגדות הטייקונים ואיך רתמתי למהלך את נציגי האופוזיציה.
פתיחת שוק השיחות הבינלאומיות לתחרות וביטול מונופול בזק בינלאומי. הכנסת מפעיל שלישי לשוק הסלולר- 'פרטנר', למרות המתנגדים.
על רפורמות שביצעתי כשרת חינוך (2001-2006).תקצר היריעה מלפרט בכתב, ולכן יסופר בהרצאתי. אזכיר רק את הקמת ועדת דוברת. אשר ניתחה את בעיות מערכת החינוך והציעה פתרונות רציניים, חשובים, אשר ארגוני המורים ניסו למנוע בכוחניות. עד היום דוח דוברת הוא ה'תנ"ך' של השינויים שנעשים הלכה למעשה במערכת, אם כי, לא במלואם, למרבה הצער. ועוד על רפורמות שביצעתי כשרת ספורט ותרבות.